בעניין: הארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור
1. לפניי בקשת המבקש, המיוצג ע"י הלשכה לסיוע משפטי, מיום 13/11/11 להאריך את המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל תמי לוי-יטח מיום 13/09/11 , שלא לשנות החלטה קודמת של כב' הרשם עיסא סעיד לסגור את תיק ההוצאה לפועל שפתח המבקש כנגד המשיבות.
2. המבקש הגיש לבית משפט השלום בנתניה תביעה כנגד המשיבות. בית משפט השלום חייב את המשיבה 2 לשלם למבקש 6,000$.
3. המשיבות הגישו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה לבית משפט המחוזי מרכז. בית המשפט המחוזי קבע ביום 28/04/10 כי פסק הדין של בית משפט השלום יתבטל בכפוף לכך שהמשיבות תשלמנה למבקש בתוך 30 יום סכום של 30,000 ש"ח כנגד קבלת 13 מכונות לממכר ממתקים , הנמצאות בביתו של המבקש בעתלית. עוד נקבע בפסק הדין, כי אם לא ישולם הסך של 30,000 ש"ח כנגד קבלת המכונות ייחשב הערעור כנדחה.
4. ביום 29/04/10 פנה ב"כ המבקש בהליכים בבתי המשפט, עו"ד יניב ערבה, אל ב"כ המשיבות כדי לתאם מועד לאיסוף המכונות מבית המבקש וביצוע התשלום על פי פסק הדין.
5. אין מחלוקת כי במועד כלשהו סמוך ליום 26/05/10 הגיע נציג של המשיבות אל ביתו של המבקש, כשהוא מחזיק ברשותו צ'ק על סך 30,000 ש"ח לפקודת המבקש במטרה לאסוף את 13 המכונות ולמסור למבקש את הסך של 30,000 ש"ח בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי. אין מחלוקת כי בפועל פסק הדין לא בוצע, כיוון שלנציג המשיבות היו טענות לגבי מצבן של המכונות. עיון במכתבו של ב"כ המשיבות מיום 31/05/10 מלמד כי המשיבות טוענות שבמועד הדיון בבית המשפט המחוזי הצהיר המבקש כי מתוך 13 המכונות המצויות בביתו יש 10 מכונות חדשות בארגזים ושלוש מכונות משומשות. לטענת המשיבות, הצהרה זו הייתה הבסיס להסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. לטענת המשיבות בפועל התברר כי במקום 10 מכונות חדשות ו-3 מכונות משומשות הציג בפניו המבקש 3 מכונות הרוסות ו-4 ראשים. לעומת זאת, טוען המבקש כי הוא התחייב למסור את המכונות המצויות בביתו כפי שהן ובהתאם, לא הייתה כל התייחסות בפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי למצבן של המכונות. המבקש טוען כי בביתו מצויות 13 מכונות. לשיטתו של המבקש, כיוון שהמשיבות לא קיימו אצל חלקן בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, יש לראות את הערעור שהגישו כנדחה ובהתאם, זכאי המבקש להגיש לביצוע את פסק דינו החלוט של בית משפט השלום בנתניה.
6. בתחילה, הביאו הצדדים את המחלוקת באשר לביצוע פסק הדין אל בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע ביום 25/01/11 כי הבקשה של המשיבות למתן הוראות ועיכוב הליכים נמחקת כיוון שההכרעה בה מסורה לסמכות רשם ההוצאה לפועל.
7. בהמשך הובאה המחלוקת להכרעת רשם ההוצאה לפועל אשר מטפל בתיק ההוצאה לפועל אותו פתח המבקש לביצוע פסק דינו לבית משפט השלום בנתניה.
8. ההחלטה הראשונה בעניין זה, ניתנה על ידי כב' הרשמת גץ אופיר ביום 05/05/11. מדובר בהחלטת ביניים הסוקרת את העובדות הרלוונטיות ומורה על עיכוב ההליכים כנגד הפקדת הסך של 30,000 ש"ח כעירבון.
9. ההחלטה השנייה בעניין זה, שהיא למעשה ההחלטה המנומקת נשוא בקשת רשות הערעור, היא החלטת כב' הרשם סעיד עיסא מיום 05/07/11. בהחלטה זו נקבע כי כיוון שהמבקש לא הגיש תגובה עניינית לטענות המשיבה 2, מתקבלת בקשת המשיבה 2 לסגירת תיק ההוצאה לפועל וביטול כל ההליכים שננקטו במסגרתו.
10. בשלב זה, פנה המבקש ללשכה לסיוע משפטי והגיש באמצעות בא כוחו הנוכחי בקשה מפורטת להחייאת הליכים. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' הרשמת תמי לוי-יטח מיום 13/09/11 לפיה, היא אינה מהווה ערכאת ערעור על החלטתו של כב' הרשם עיסא.
11. ב"כ המבקש טוען, כי כיוון שהחלטת כב' הרשמת לוי-יטח אינה מנומקת יש הצדקה לקבל את בקשת רשות הערעור. עוד נטען, כי האיחור בהגשת הבקשה אינו בשליטתו של המבקש ונובע מכך שנזקק לפנייה ללשכה לסיוע משפטי לצורך הגשת בקשתו.
12. ב"כ המשיבות טוען, כי סיכויי בקשת רשות הערעור קלושים כיוון שהחלטת כב' הרשמת לוי-יטח מתבססת על תקנות סדר הדין האזרחי לפיהן לא ניתן לבטל החלטה של רשם על ידי פנייה לרשם אחר. עוד נטען, כי בהחלטת כב' הרשם עיסא מצוין כי ניתנו למבקש מספר הזדמנויות להגיש תגובה עניינית בטרם התקבלה בקשת המשיבה 2 לסגור את תיק ההוצאה לפועל.
13. ב"כ המשיבות מדגיש כי המבקש נמנע מלציין מתי פנה ללשכה לסיוע משפטי ולא מסביר מדוע היה מיוצג לכל אורך ההליכים בבתי המשפט ואף במשא ומתן בנוגע לביצוע פסק הדין , אך לא היה מיוצג במסגרת הבקשה לסגירת תיק ההוצאה לפועל. בשולי הדברים, מציין ב"כ המשיבות כי המשיבות תמיד מוכנות להגיע להסדר כולל עם המבקש שייקח בחשבון את כל ההחלטות של בתי המשפט.
14. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי על פי החומר שלפניי יש להאריך את המועד להגשת בקשת רשות לערעור עד למועד הגשתה בפועל.
15. בכל הנוגע לסיבת המחדל, נקבע כבר בפסיקה כי הפרוצדורה של הרחבת מינוי לצורך הגשת בקשת רשות ערעור מהווה טעם המצדיק איחור סביר בהגשת בקשת רשות הערעור. במקרה שלפנינו, המבקש לא טרח לציין מתי פנה ללשכה לסיוע משפטי, אבל נראה על פני הדברים כי סמיכות הזמנים בין המועד בו ניתנה ההחלטה מיום 13/09/11 לבין מועד הגשת הבקשה להארכת מועד, חודשיים לאחר מכן, מלמדת כי לא מדובר באיחור רב ובלתי סביר בנסיבות העניין.
16. באשר לסיכויי ההליך, המבחן בשלב הזה הוא מקל למדי עם המבקש. נראה לכאורה על פי החומר שלפניי כי המבקש התרשל בכך שלא הגיש תגובה עניינית לבקשה לסגירת התיק, חרף מספר הזדמנויות שניתנו לו לעניין זה ובכך תרם תרומה מכרעת לתוצאת ההחלטה של כב' הרשם עיסא מיום 05/07/11. הבקשה מיום 07/09/11 מהווה למעשה מקצה שיפורים במסגרתו מבקש ב"כ המבקש לבצע עיון מחדש בהחלטה הקודמת כאשר שינוי הנסיבות הינו היותו של המבקש מיוצג. ספק רב אם ערכאת הערעור תמצא פגם בהחלטת כב' הרשמת לוי-יטח שלא לעיין מחדש בהחלטת כב' הרשם עיסא. יחד עם זאת, לא ניתן לשלול לחלוטין את האפשרות שכך יקרה. המבחן לקיומו של עיון חוזר בהחלטה של רשם ההוצאה לפועל הוא מקל יותר מהמבחן לקיום עיון חוזר בהחלטה של בית משפט. השוני נובע מכך שכל עוד מדובר בהחלטות דוגמת ההחלטות נשוא ההליך שבפניי, מדובר בהחלטות מנהליות, להבדיל מהחלטות במסגרת ההחלטות השיפוטיות של רשמי ההוצאה לפועל. לרשות מנהלית יש שיקול דעת רחב, האם לבצע עיון חוזר בהחלטה קודמת שניתנה על ידה, גם כאשר ההחלטה הקודמת ניתנה לאחר מתן זכות טיעון לשני הצדדים. לטעמי, אין כל רלוונטיות לשאלה האם ההחלטה הקודמת ניתנה על ידי הרשם בפניו מובאת הבקשה לעיון חוזר או על ידי רשם אחר. גדר המחלוקת הינו האם יש להעדיף את אינטרס סופיות הדיון על פני האינטרס של תוצאה צודקת המבוססת על שמיעה אפקטיבית של הטענות של שני הצדדים. לא מן הנמנע כי ערכאת הערעור תסבור שהאיזון הנכון הינו לקיים עיון מחדש בהחלטת כב' הרשם עיסא, תוך חיוב המבקש בהוצאות בגין מחדליו הדיוניים.
17. אשר על כן, אני מאריך את המועד של הגשת בקשת ערעור עד למועד הגשתה בפועל.
18.
המזכירות תנתב החלטה זו לשופט, לצורך מתן החלטה האם יש צורך בחיוב המבקש בהפקדת עירבון. ככל שיוחלט כי יש לחייב את המבקש בהפקדת עירבון להבטחת הוצאות המשיבות, יובא התיק בפניי לצורך מתן החלטה בבקשה לפטור מעירבון (בקשה מס' 2).